מאגר מידע
חקיקה
רישיונות לשידורים
מדרוג תכניות הטלוויזיה
סקרים
מפתח פרסומות
מאמרים
כתבי עת
מחקרים וסקירות
דיונים בתקשורת
מצגות והרצאות
מילון מושגים
חדשות תקשורת
על סדר היום

מאמרים

חיפוש במאגר מאמרים
טקסט:
מתאריך: עד תאריך:

הסדרת שוק הטלוויזיה הציבורית-מסחרית בישראל בסביבת תקשורת משתנה

מאת: מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו



מנשה סמירה
  מנשה סמירה

הרעיון של הסדרה (רגולציה) ציבורית לשידורי הטלוויזיה המסחרית קשור היסטורית למחסור בתדרים ולזיקה ההדוקה בין שידורי טלוויזיה לתרבות. המחסור בתדרים הוביל לצורך בהטלת מחויבויות ציבוריות על הגופים המשדרים אשר זוכים במשאב שבמחסור (התדר), כך שיאפשרו קיומו של דיון ציבורי מקיף וחופשי ויאפשרו לקבוצות שונות (גם כאלה שידן אינה משגת להחזיק בזיכיונות לתדרים) להשתתף בדיון הציבורי. השינויים בסביבת התקשורת - כניסתן של טכנולוגיות חדשות וריבוי השירותים והערוצים - מקרבים אותנו לכאורה לתקופה של סיום המחסור בתדרים. לפיכך לכאורה ניתן לצפות כי בעתיד לא תהיה עוד הצדקה לפיקוח ציבורי כאמור. ברם, בחינת הנתונים אודות מרכזיותו של המדיום הטלוויזיוני (כמשתקף בשיעורי הצפייה הגבוהים בערוצי הברודקאסט בפרט בישראל), כמו גם ניתוח הקהלים המיוצגים ואלה שנעדרים מהמרקע, מלמדים על הטעות הבסיסית שבמסקנה זו. אכן, להמשך ההסדרה הציבורית של שידורי הטלוויזיה קיימת חשיבות רבה עדיין, ואולי דווקא, בעת הזו.

אין ספק כי סביבת התקשורת המשתנה מציבה אתגרים חדשים בפני כל השחקנים המעורבים במדיה, ובכלל זה גורמי ההסדרה. התמודדות עם אתגרים אלה נכון שתעשה באופן מושכל, תוך נקיטת גישה זהירה ואחראית. מאמר זה יתייחס בקצרה להשקפתי ביחס לאתגרים אלה ולביטויים של תפיסת הרגולטור בעבודתו המקצועית.
שתי גישות מרכזיות מונחות בבסיס הדיונים אודות המונח רגולציה של שידורי טלוויזיה: הגישה הכלכלית והגישה החברתית-אזרחית-תרבותית. הגישה הכלכלית או גישת השוק רואה בתקשורת עסק לכל דבר, ובשידור מוצר ככל מוצר. לפיכך, בהתאם לגישה זו קנה המידה לרגולציה צריך להיות כלכלי-צרכני, קרי לעודד תחרות הוגנת ולמנוע כשלי שוק, במובנם הכלכלי, ולהגן על הצופים במעמדם כצרכנים. הגישה החברתית-אזרחית-תרבותית, לעומת זאת, מכירה בתפקידה המיוחד של המדיה בכלל ושל הטלוויזיה בפרט בבניית חברה ובגיבוש זהות. גישה זו רואה בצופה אזרח ולא רק צרכן, והיא משתדלת להתייחס לפער שבין צורכי הצופה כצרכן לבין צרכיו כאזרח.

על פי שתי הגישות נדרשת, בנסיבות המתאימות, התערבות ציבורית בשוק הטלוויזיה (המסחרי),  אך קיים הבדל מהותי באופן ההתערבות כאמור. הגישה החברתית-אזרחית מושתתת על תפיסה, המבוססת היטב במחקר המקומי והעולמי, ולפיה המדיה הטלוויזיונית משמשת זירה לדיון ציבורי. אכן, הטלוויזיה יוצרת זירה משותפת אשר מאפשרת לקבוצות השונות בחברה לקיים ביניהן שיח ולבסס את תחושת השייכות שלהן לקהילה בעלת ערכים, מנהגים ורעיונות משותפים ומתחרים. בהקשר זה בא לידי ביטוי תפקידה החיוני של הטלוויזיה ככלי דמוקרטי, שכן ההשתתפות במדיה והנגישות למידע דרכה מהווים תנאי להשתתפות אקטיבית בחיים הציבוריים-פוליטיים.  

מטרת הרגולציה, בהקשר זה, הנה אפוא להעמיד את התמיכה הנדרשת לשוק הכלכלי על מנת להבטיח קיומה של זירה ציבורית פתוחה, בטוחה, מגוונת, מקיפה ונגישה. כך, הרגולציה משמשת קול עבור הציבור בהקשרים שבהם נגישותו אל המשדרים הנה מוגבלת. תפיסה זו נשארת רלוונטית, ואף מובילה לפונקציות רגולטוריות חדשות, לאור שינויים בסביבת התקשורת.

חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שנחקק בשנת 1990 קובע, כידוע, כי הרשות השנייה היא הגורם הציבורי האחראי, בין היתר, על ההסדרה של הערוצים הציבוריים-מסחריים בטלוויזיה הישראלית (ערוצים 2 ו-10). בפעילות השוטפת ובמלאכת הפיקוח המבוצעת על-ידה פועלת הרשות בשני צירי החשיבה: הציר הכלכלי (שבו היא פועלת לצד גופים נוספים כגון רשות ההגבלים העסקיים אשר עידוד התחרות מצוי בלב עשייתה) והציר החברתי-אזרחי-תרבותי שבו עיקר האחריות מוטלת על הרשות בסיוע גופי תרבות, יצירה, גופים חברתיים, ועוד.

הרשות השנייה אינה פועלת בוואקום. מבחינה מוסדית פועלים לצדה של הרשות גורמי רגולציה נוספים כגון המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין המסדירה את שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית (הקשיים שנובעים מהעדרו של גוף אחד המסדיר את כלל השחקנים חורגים מתחומו של מאמר זה). מבחינה מהותית - הרשות עוסקת רבות בהתאמת הרגולציה המבוצעת על-ידה לסביבת התקשורת המשתנה. כך גיבשה הרשות מודל לרגולציה בעידן ההתלכדות בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה; ביצעה עבודה חלוצית בפיתוח תפיסות של רגולציה משותפת ורגולציה עצמית בכל הקשור לפיקוח על תשדירי פרסומת; ופועלת, בין היתר בשיתוף עם משרד החינוך, לקידום אוריינות תקשורתית (media literacy). פרויקט אחרון זה נועד לסייע לציבור לצרוך תקשורת באופן מושכל וביקורתי. גם הפרויקט הלאומי שהוטל לאחרונה על הרשות השנייה - להקים מערך הפצה קרקעי-דיגיטאלי של הערוצים הציבוריים (ערוצים 2 ו-10 לצד ערוצי רשות השידור וערוץ הכנסת) - נתפס על-ידנו כאמצעי לקידום נגישות לשידורים אשר מהווה זכות אזרחית בסיסית בחברה דמוקרטית.
ניתן לומר, אם כן, שלצד האתגר היומיומי בפיתוח מענה רגולטורי מעודכן, גמיש, מקצועי ודינאמי, לא ניתן להפקיר מנוף חברתי חשוב זה והמשך ההסדרה עצמה של התחום הנו דבר חיוני שאין לוותר עליו בעתיד הנראה לעין. 

גרסה מקוצרת של המאמר פורסמה ב"גלובס" ביום 7 ביולי 2008.

 

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1055,U1268217016465&did=1000359001


הוספת תגובה

מאמרים נוספים
1 2 3 4 5 6
הבא