מאגר מידע
חקיקה
רישיונות לשידורים
מדרוג תכניות הטלוויזיה
סקרים
מפתח פרסומות
מאמרים
כתבי עת
מחקרים וסקירות
דיונים בתקשורת
מצגות והרצאות
מילון מושגים
חדשות תקשורת
על סדר היום

מאמרים

חיפוש במאגר מאמרים
טקסט:
מתאריך: עד תאריך:

יש מקום לעדי אשכנזי ולעוד הרבה יותר

מאת: איילת מצגר, סמנכ"ל טלוויזיה



המאמר פורסם בעיתון מעריב ב-23 בינואר 2008.

איילת מצגר, סמנכ"ל טלוויזיה
  איילת מצגר, סמנכ"ל טלוויזיה

כמה נתונים לגבי הנוכחות של הטלוויזיה בחיינו במדינת ישראל היום: בסקר עמדות הציבור שביצעה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בחודש דצמבר 2006 בקרב 1,600 אזרחים מעל גיל 17 נמצא כי לשני שלישים מהמשיבים יש בבית שתי טלוויזיות או יותר. 80% מחוברים לכבלים או ללוויין, ועוד 12% מחוברים לצלחת לוויין פרטית. 75% צופים בטלוויזיה בכל יום, והאוכלוסייה צופה בטלוויזיה בממוצע כשלוש שעות ביום (ולפי כללי הסטטיסטיקה, יש כמובן כאלו שצופים אף יותר). 32% מהמשיבים אמרו שערוץ 2 הוא ערוץ הצפייה המרכזי שלהם, ו-18% אמרו זאת לגבי ערוץ 10 . 

הטלוויזיה, מתברר, איננה רק כלי בידורי, אלא ספקית מידע לגבי המתרחש בארץ ובעולם, מייצרת את השיח הציבורי ואם נרצה או לא, היא החשיפה היחידה של אנשים רבים לתרבות. ככזו, מוטלת עליה אחריות כלפי אותו ציבור שאותו היא משרתת, אותו ציבור שמקיים אותה.

ה"רגולטור" הוא הנציג של המחוקק, והוא קבע שיוטלו חובות ציבוריים על המפעיל של משאב ציבורי. חלק מהחובות הציבוריים הללו עוסקים, כן, בתוכן התכניות: מניעת תכנים פוגעניים מחד גיסא, ועידוד תכנים איכותיים מאידך גיסא. טעות בידו של מי שקובע שאין מקום לעודד שידורם של תכנים בעלי איכות, נגיעה לתרבות ולחברה בישראל. עמדה זו תביא ביום מן הימים למצב שבו לא יהיה כוח יצירה פלורליסטי בישראל, לא תהיה תרבות אלא לאותו חלק באוכלוסייה שיכול לשלם בעבור כרטיס לאופרה ולתיאטרון, לא יהיה  שיח ציבורי אמתי, החורג מהתסרוקת של נינט או מהקרסול של יוליה.

"קשת" ו"רשת" הבינו זאת היטב, והשכילו להגיש, במסגרת המכרז, הצעות ללוחות שידור המשופעים בתכנים "איכותיים". הן התחייבו לשדר תכניות מרחיבות דעת ומושקעות העוסקות בנושאי ליבה, תרבות ומורשת, לצד תכניות דרמה ותעודה שיעסקו בהיסטוריה של קהילות מסוימות בעם ישראל ובארץ ישראל, ושיעסקו בקבוצות האוכלוסייה השונות החיות בקרבנו. הבטיחו ולא קיימו את מלוא הבטחותיהם.

מדובר, אם כן, בהפרת חלק מההתחייבויות. וכי הרגולטור אמור להסכים? וכי רשויות מוניציפליות אמורות להבליג לנוכח הפרות בנייה? וכי רשות המסים אמורה להתעלם מאי תשלום מסים? אנחנו לא קובעים את תוכן השידורים, אלא עוסקים במינון של השידורים מהסוגים השונים. לצד התכנים הבידוריים, שאין ספק כי יש להם מקום בלוח השידורים של ערוץ מסחרי, ראוי שיהיו גם תכנים מסוג נוסף – תכנים מרחיבי דעת, התורמים לתרבות, התורמים לשיח הציבורי. כך, טלוויזיה השייכת לכולם, יכולה וצריכה גם לתת מענה לכולם, ואף לתרום להם. "קשת" ו"רשת" יודעות לעשות זאת היטב – השאלה היא האם הן משקיעות במשימה זו מספיק, ושוב, מה מינונם של התכנים הללו.

הטלוויזיה המרכזית – broadcast television  בלעז – אינה יכולה להיות נחלתו הפרטית של אף אחד  מכיוון שהיא נוגעת בחיים של כולנו ומשפיעה עליהם. היא מחויבת לעקרונות מסוימים. תפקידו של ה"רגולטור" להבטיח שהאזרח הרגיל, צופה הטלוויזיה, שאין לו ממון או לובי פוליטי או כלכלי, יקבל מענה מקסימלי מהמשאב הציבורי שהופקד בידיהם של גופים מסחריים. נדמה לי שחלק מהתפקיד הזה הוא להבטיח שלצד התכנית של עדי אשכנזי, תהיה גם תכנית תעודה על הבדואים בנגב.

 

רשימת התגובות למאמר

הוספת תגובה

מאמרים נוספים
1 2 3 4 5 6
הבא